"הסיפור של סתיו"
סתיו נולדה ב-22 ביוני 2000, והייתה האחות הגדולה הטובה ביותר שאח קטן יכול לבקש. ב-24 בינואר 2021, איבדתי את אחותי הגדולה להתאבדות לאחר שהפסידה באבק ארוך בדיכאון. אחותי הגדולה, סתיו, הייתה הסיבה לכך שאני מי שאני היום. היא בנתה אותי מהקרקע והשפיעה על חיי לאורך השנים. סתיו היא לא רק לבנה בקיר, היא כל הקיר עצמו. מעציב אותי שהיא כבר לא פה להראות לעולם מי היא הייתה ויכולה היתה להיות. מוות בגיל כל כך צעיר הוא לא משהו שאנחנו מצפים לו. כמו שאנחנו רואים תאונת דרכים וחושבים שהיא לעולם לא תיקרה לנו, ראיתי אנשים חווים אובדן, ומעולם לא חשבתי שאצטרך לאבד את אחותי, במיוחד כל כך צעירה. טרגדיה שאני עדיין לא מעכל. טראומה היא לא מילה חזקה מספיק כדי לתאר אובדן של אח. זה כאב שהלוואי שאף אחד בגיל כל כך צעיר לא יצטרך להתמודד איתו. "למה" זו שאלה שאני שואל את עצמי כל יום. סתיו הייתה מוכשרת במיוחד, וזה הורס אותי שהיא מעולם לא הייתה מסוגלת לחלוק את המתנות הללו באופן אישי עם העולם. וזה שהיא לא כאן, לא אומר שהיא לא כאן. היא כאן תמיד. היא בלב שלנו. היא במחשבות שלנו. היא למעלה בכוכבים. ובכל פעם שאני מסתכל למעלה בלילה, היא האור הזורח על הירח. אז לזכרה של אחותי היפהפייה, החלטתי לשמור על המורשת שלה על ידי שיתוף האמנות שלה עם העולם הזה. סתיו תמיד ציירה, ומעולם לא הבנתי עד כמה מישהו יכול להיות נלהב ממשהו שנראה כל כך פשוט. סתיו ציירה באותנטיות מוחלטת. היא ציירה את מה שהיא הרגישה והאמינה. סתיו היא מאותם אנשים עם כישרון יוצא דופן. מאותם אנשים שאתה מסתכל עליהם ותוהה... איך? כשסתיו נפטרה, התחלתי להסתכל לעומק בציורים שלה, לנסות להבין מה הם באמת אומרים. הטריד אותי שראיתי את הפוטנציאל שהיה לאחותי רק לאחר מותה. לראות כמה שינוי ואהבה היא הייתה יכולה להביא לעולם הזה אילו הייתה עדיין כאן. לראות כמה היא מוכשרת, ואיך לא ראיתי את זה קודם. אני תוהה מדוע לא חלקה את הכישרון שלה עם העולם, ולמה מעולם לא מימשה את הפוטנציאל שלה. לאחר מותה, אמא שלי נתקלה בדף נייר מקומט על שולחנה. בכתב ידה של סתיו נכתבו הוראות לחשבון אינסטגרם שהיא קיוותה ליצור בעתיד: ArtByStav. המורשת שלה תתקיים לנצח, ואנחנו כקהילה נדאג לכך.