"הודעות דרך אמנות"


לחץ כאן כדי לראות את עמוד האמנות של STAV
לפני פטירתה, סתיו ביטאה את מי שהיא ואיך היא הרגישה כאדם באמצעות האומנות שלה. אמנות הייתה דרכה של סתיו לצאת מחוץ לעצמה ולבטא את רגשותיה ומחשבותיה. בלינק למעלה תופנו לעמוד האמנות של סתיו באינסטגרם, שם תוכלו לקבל הבנה מעמיקה יותר של מי היא סתיו. על כל אחת מהיצירות היפות שלה, יש תיאור של המשמעות הפוטנציאלית מאחורי האמנות שלה. אם עיצוב מסוים מעורר בך עיניין, אנא שלח לנו אימייל ונוכל לשים אותו על החולצה בשבילך!
 
 

"דיכאון"

ייצוג חי של דיכאון. מה שאנחנו לא יכולים לראות עדיין קיים. נראה שכולנו מוצאים את עצמנו לכודים בראשנו לפעמים, אבל לחלקנו עשוי לקחת יותר זמן מאחרים כדי לטפס החוצה. כשאנחנו מוצאים את עצמנו לכודים בצורה כזו, זה עלול להיות קשה למצוא את הטוב בעולם הזה. אבל עלינו לסמוך על כך שיש אור בקצה המנהרות האפלות הללו שאנו חוצים מדי פעם. לדיכאון אין פנים, הוא מסתתר במחשבותיהם של קורבנותיו, והוא חבוי בינינו ומשאיר את השאר חסרי מודעות. לציור הזה יכולות להיות משמעויות רבות במיוחד כאשר בוחנים אותו לעומק.

 

  

"מסכת החברה"
Tציור זה מסמל את המסכות שכולנו לובשים לפני שאנחנו יוצאים אל החברה. סתיו ממחישה זאת באמצעות רעיון האיפור: האם האיפור על הפנים שלך מייצג את מי שאתה? או שזה הכל רק מסכה להסתיר את מי שאתה באמת בפנים? בזמנים כמו היום, זו מגמה להסתיר את היופי הפנימי שלנו (מי שאנחנו באמת) ולהקרין את הדימוי הזה שקיים רק בעיני אחרים. תדמית שאנו יודעים שהחברה תסכים לה. והדרך הטובה ביותר שבה אנו נוטים לבטא את חוסר האהבה הזו למי שאנחנו היא באמצעות המסכות הללו שאנו עוטים על עצמו. רבים מאיתנו נותנים למסכות הללו לייצג את מי שאנחנו. בסופו של דבר אנחנו עשויים לגלות שזה נהיה אפילו יותר קשה להראות לעולם מה שבאמת מסתתר מתחת למסכה הזו. אז אנחנו ממשיכים לקדם את הדימוי העצמי הכוזב הזה, עד שהמסכה הזו הופכת לחלק ממי שאנחנו.
 
"GALAXY LOVE"
 
התיאורים האסטרולוגיים המצורפים לשבעת כוכבי הלכת הקלאסיים נשמרו מאז ימי קדם. אסטרולוגים מכנים את שבעת כוכבי הלכת הקלאסיים "שבעת כוכבי הלכת האישיים והחברתיים", כי אומרים שהם מייצגים את הדחפים האנושיים הבסיסיים של כל פרט. כוכבי הלכת האישיים הם השמש, הירח, מרקורי, נוגה ומאדים. כוכבי הלכת החברתיים או הטרנס-פרסונליים הם צדק ושבתאי. הקשר הבין-אישי בין שני אנשים גורם לתכונות האישיות והטרנס-אישיות הללו לא רק להתמזג, אלא פשוט להפוך למכלול. מלבד הכישרון האמנותי שסתיו המחישה כאן, יש משמעות עמוקה יותר שאולי היא רומזת לה. לכוח שמחזיקה אהבה יש את הכוח למשוך אחד מהעצמי המודע שלהם, ליצור משמעות עמוקה יותר בתוך הקשר הבין אישי, למשוך את האדם ממי שהם חושבים שהם עשויים להיות, ולבסוף לתת להם להיסחף לחלל.
"יוניברס"
תקוות, משאלות, רצונות ושאיפות לעתיד. החזק קרוב כל פיסת תקווה לעתיד מאושר. כשאתה מוקף כל הזמן בחוסר מזל וטעויות, אתה מתחיל לחפור את הבור הזה. וכאשר אתם ממשיכים לצנוח לתוך החור האינסופי הזה של תיעוב עצמי, החור הזה הופך עמוק יותר. אנחנו יכולים לתת לבור הזה להיות כ"כ עמוק, שזה יתחיל להיות כמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו. חלקנו עלולים לקבור את עצמנו בבור הזה. עם פיסת התקווה האחרונה שיש לך, אתה יכול רק להשאיר את האמון שלך בידי היקום. מה שאתה. בלעדיך, חלק מהיקום היה חסר. היקום, בהיותו בעל האפשרויות, התקוות והחלומות, עשוי להיות הדבר היחיד שנותר לך להחזיק בו. כשסתיו נפטרה, היה לי קשה להרחיק את עצמי מהבור הזה, אבל שמתי את מבטחי ביקום שלקח אותי בידיו, נתן לי את הכוח וההתמדה שהייתי צריך כדי להיות שוב חזק. באופן מוזר, אנחנו היקום. כל אחד מאיתנו.

 

 

"המשפחה שלי היא"

בני משפחתי הם ציורי ואן גוך במוזיאון לאמנות. מקורנו בצד השני של העולם, ישראל ליתר דיוק. ישראל היא הוואן גוך בעולם הענק הזה של אמסטרדם. ואן גוך לא מצא חן בעיני רבים, כי אנשים מעולם לא רצו לדעת את הסיפור האמיתי שלו עד שהיה מאוחר מדי. הוא ספג הרבה ולא הוערך כפי שהיה צריך להיות. כשהציקו לו, שאר העולם התעלם מזה.

חייתי בישראל עד גיל שבע ואז ההורים שלי חשבו שלא בטוח שנגור שם יותר. לקחתי את המשפחה שלי כמובן מאליו, וחשבתי שכל אחד מאיתנו, ציור אינדיבידואלי, תמיד יישאר ביחד עם הצייר שלנו, ואן גוך. ברגע שוואן גוך מת עבורנו, משפחתי ואני עברנו לאמריקה. אני ליל הכוכבים. עברתי עם שאר בני משפחתי למוזיאון לאמנות מודרנית. רוב הציורים המשפחתיים שלנו נשארו באירופה. למרות שהגענו מאותו אמן, סביר להניח שלא נראה הרבה מהם שוב. כמונו כאן שהגענו לאמריקה, אנחנו נפרדים זה מזה בדיוק כמו שאנחנו מהציורים של האמן שלנו בבית. כל אחד מאיתנו תלוי על קיר אחר בחדר אחר. כל אחד מאיתנו מוקף בציורים של אמנים שונים מסביבנו. אלה שאנו למדים להכיר, הפנים שאנו זוכים ללמוד, הגנים והחדרים והאוקיינוסים שאנו זוכים לחלוק איתם את חיינו. אנחנו רגילים לנוחות של הציורים האלה יותר מאשר לנוחות של האמן שלנו אחרי כל כך הרבה זמן בנפרד מהם.

בתור ליל כוכבים, אני תלוי לבד על הקיר שלי. כך אני חי את חיי: כשאנשים חולפים על פני, מנסים להבין אותי וחושבים שהם כן. הם לעולם לא באמת יידעו מי אני. היחיד שבאמת יכול להבין אותי הוא זה שיצר אותי. אני רחוק מדי מהאמן שלי עכשיו. כל עוד אנחנו נפרדים, לעולם לא ארגיש שוב שלם. הציורים האהובים עליי עדיין נמצאים במרחק של עולם ומלואו. בהיותי ליל הכוכבים, אני לא מרגיש מאוד מחובר לציורים שהגיעו איתי לכאן לאמריקה. אנחנו מאותו אמן, אנחנו מורכבים מאותן משיכות מכחול, והצבע שלנו הגיע מאותו מגש, ובכל זאת אנחנו כל כך שונים. אנחנו תמיד באותו בניין, אבל לא יודעים דבר אחד על השני. ואז שוב, אני יכול להיות מוקף בכל הציורים האלה על הקירות סביבי, אבל אף אחד מהם לא יידע לעולם איך זה להיות על הקיר הבודד שלי. אני בטוח ששאר הציורים של ואן גוך מרגישים אותו הדבר.

רק במקרים נדירים נזכה לראות שוב את האמן שלנו, כי הוא חלק מאיתנו, הוא שלנו, אבל אף אחד אחר לעולם לא יכיר אותו כמונו. הציור היחיד שאי פעם הבין אותי באמת, סבתא שלי, החמנייה. היא אולי בצד השני של העולם, אבל תמיד ארגיש מחובר אליה יותר מהציורים שהגיעו איתי לאמריקה. עבור אלה שנמצאים כאן, אנחנו כל אחד יצירת המופת האישית שלו; לעולם לא נכיר אחד את השני באמת. בסופו של יום, אנחנו חיים תחת אותה קורת גג, רק בחדרים שונים שלעולם לא רואים אור.

- STAV REUVEN (13 בינואר 2019)

ראה את שאר האמנות של STAV ואת המשמעויות שלהן בדף האמנות שלה באינסטגרם @REMEMBERINGSTAV @REMEMBERINGSTAV

לחץ כאן

.